<h1>ספר התדיר הלכ' הגעלת כלים וטהרתן סימן כ'</h1>
<h2>דף עה:</h2>
צריך לו לאדם לטהר את כליו שהוא משתמש בהם בין בחמין בין בצונן כל ימות השנה ולהדיחן ולהגעילן כדי שיהא מותר להשתמש בהן בפסח. וזהו סדר ההגעלה, תחילה מדיח ושוטף יפה יפה כלים של עץ ושל מתכת, ומעביר חלודה מהן. ואחר כך הוא מרתיח יורה גדולה שלא הרתיח בה מים מעת לעת. ובעוד שהיא רותחת נותן לתוכן קערות של עץ ועץ הפרור וכל כלי עץ וסכינים ויורות קטנות וכלי מתכות הראויים להגעיל בתוכה. ומרתיחן לתוכה אחד [אחד] או שנים שנים לפי קוטנן וגודלן של כלים הנגעלין בתוכה ולפי גודל היורה שמגעילין (לתוכה) [בתוכה]. ויזהר שלא תנוח היורה מרתיחתה כל זמן שהכלים בתוכה. ויניחם (לתוכה) [בתוכה] שעה קלה, כדי שיפלטו כל מה שבלעו; ויוציאם בעוד שהיא רותחת, שאם יוציאם כשהיא נחה מרתיחתה הרי הן חוזרין ובולעין מה שפלטו. וכשהוא מוציאן מן היורה שוטפן בצונן מיד. ואין צריך להטבילן בארבעים סאה, שא"צ טבילה אלא כלי מתכת וכלי זכוכית הלקוחין מן הגוי בין חדשים בין ישנים שליבנן באור. אבל אם היו שאולין או ממושכנים בידו מן הגוי אינם צריכים טבילה עד שישתקעו בידו. שפודין ואיסכלאות, אם נשתמש בהן חמץ מטהרן כדרך תשמישן ומלבנן באור. מרחשאות שבית יד שלהם עגול נכשרין הן בהגעלה, ואשר בית יד שלהן ארוך ראוי ללבן הבית יד באור. ומוכח התלמוד [פסחים ל' ע"ב] כל המרחשאות בין אותן שבית יד שלהן ארוך בין אותן שבית יד שלהן עגול צריך ליבון כשפוד ואסכלה אם נשתמש בהן חמץ בשאר ימות השנה. והטוב שיהיה לו לאדם מרחשת מוקצית לימי הפסח או יקנה מחדש. כוסות וצלוחיות של זכוכית מדיחן בצונן ודיו. ומנהג להחמיר ולקנותן חדשים. בית שאור שחימוצו קשה ובית חרוסת, אם יכול להגעילן ברותחין מגעילן. ואם הם גדולים שאינו יכול להגעילן, כאלו העריבות הגדולות, גוררן בסכין ומדיחן יפה יפה ומניחן ואינו משתמש בהן בפסח. כלי גללים וכלי מרמרא דעת רבינו יצחק אלפסי ודעת רבינו ישעיה האחרון שיש להן תקנה בהגעלה. ודעת רבינו ישעיה הראשון שאין להן תקנה ככלי חרס. ומנהגנו עתה להחמיר. קדירות וכלי חרס שנשתמשו בהן חמץ אין להם תקנה לעולם, לכן אין משתמשין בפסח אלא בחדשים. צלוחיות של חרס שלא נשתמשו בהם חמין, ולא נשתמשו בהן אלא על ידי צונן רשאי להשתמש בהן בפסח. מחבת של חרס שמסיקין אש תחתיה ובתוכה כל ימות השנה ואופין בה חמץ, מותר לאפות תחתיה מצה בפסח. למה הדבר דומה לתנור של חרס שמסיקין אותו מבפנים ואופין בתוכו חמץ, שמותר לאפות בו מצה בפסח. קוניא דינן ככלי חרס ואין משתמשין בהן אלא בחדשים, אבל בישנים לא.
